<h1>כל בו סימן קמ"ה</h1>
<h2>דף יב.</h2>
אשה טהורה אינה צריכה לבדוק עצמה בשום פעם בין יש לה וסת בין אין לה וסת דכל לבעלה לא בעי בדיקה.
<h2>דף יז.</h2>
האיש אינו רשאי לבעול את אשתו לא כנגד השמש ולא כנגד הירח ולא כנגד הכוכבים ולא כנגד הנר. כנגד השמש למה שמא תתעבר אשתו ויצא בנה ביד אחת ולא עוד אלא שהוא גורם לו שילביש לבן ואי זהו לבן זו הבהרת. כנגד הירח למה שמא תתעבר אשתו באותו הלילה וסוף בניה לוקין בבהק ולבסוף נהפך לצרעת. לפני הכוכבים למה שמא תתעבר ותלד ויעמדו בניה מגולגלים בלשונם ולא עוד אלא שהיא גורמת לו ללקות ברוח. כנגד הנר למה שמא תתעבר ויצאו ממנה בניה כעורים כפופים.
<h2>דף כ:</h2>
אשה שראתה דם ואבדה אותו נאמנת לומר כירוק זה או כלובן זה היה. והיינו דאמרינן בפר' שני דנדה נאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו כיון דליתיה לדם קמן אבל אם איתיה לדם ואנו מסופקין בו אם הוא מראה טהור ואם לאו אינו נאמנת לומ' כזה טהר לי פלו' דדלמא כי היכי דלדידן לא אבריר לדידה נמי לא בריר.
<h2>דף ל.</h2>
אשה יולדת בין ולד קימא בין נפל אי אפשר לפתיחת קבר בלא דם וחשובה כאילו ילדה בזוב וצריכה לישב שבעה נקיים ומותרת לבעלה אחרי כן אפילו רואה דם דדם טוהר הוא עד מלאת ארבעים לזכר ושמונים לנקבה.
כתבו בתוספות דהלכה כרבי יוסי ברבי יהודה דאמר טבילה בזמנה אינה מצוה. וכן מעשים בכל יום שאין אשה טובלת בזמנה של נדה. ור"ח ז"ל פסק דטבילה בזמנה מצוה.
<h2>דף לג.</h2>
אשה ששמשה ואחר שלשה ימים ראתה דם או כתם אינה יכולה לספור שבעה למחרת אלא צריכה להמתין שלשה ימים אחר יום תשמיש ואחר כך תתחיל לספור דהיינו יום חמישי לשמושה דהלכה כרבנן [שבת פ"ו ע"ב] דבעו שש עונו' לפליטה. וכל יום ויום איכא למיחש שמא תפלוט והרי סותרת יום הפליטה. ואם רצתה להתחיל לספור למחרת ראית דם או כתם אם תרחץ בחמין ותקנח עצמה יפה במטלית או מוך שתכניס באותו מקום להסיר השכבת זרע אז תוכל לספור למחרת.
<h2>דף לו.</h2>
אשה יולדת שספרה ז' נקיים וקודם שטבלה ראתה אין כאן חשש ובשביל כך לא תסתור מנינה אם עדיין לא מלאו ארבעים לזכר ושמונים לנקבה וטובלת ליל ערב שמינית ומשמשת.
כתב רב אלפס ז"ל שאין לנו עכשו דם טוהר דכיון דאיכא יולדת בזוב צריכה ז' נקיים בימי טוהר עבדינן נמי הרחקה יתרה כרבי זירא וכל דם דחזיא בימי טוהר תשב עליה ז' נקיים.
<h2>דף לז.</h2>
לשון רבינו סעדיה גאון שפי' כל דין יולדת ומשפטה וימי לידתה שאינה רואה בהן (אין) עולין לספירת לידתה. וחולק עליו ר"ת דימי לידתה שאינה רואה בהן אין עולין. ולפי דבריו היה נראה [להצריך] לכל יולדת שתי טבילות.
<h2>דף נח:</h2>
אשה שמצאה כתם או לכלוך דם בחלוקה טמאה ואם יש לה מכה או גרב שאם תסיר הקליפה תוציא דם תולה בה וטהורה. וכן בסדינה אם מצאה בה כתם ואם שכבה עמה אשה אחר' או בעלה שיש להן כן תולה בהן וטהורה או נתעסקה בצפור שחוט או בבשר או באדום שיכולה לתלות טהורה. ואם אין כל זה אם הכתם גדול מכגריס טמאה ואם פחות מכגריס טהורה דתולה במאכולת. ולא שנא אם הכתם עגול או ארוך או משוך טהורה.
ואם מרגשת שיש לה מכה באותו מקום ואינה יודע' אם מוציאה [דם] אם יש כתם על בגדה תולה לה וטהורה ואם [ספרה] ג' ימים רצופין (ומוציאה) [ומצאה כתם כשר. אבל ימים ראשונים של ספירה נראה דבעינן נקיים בלא ספק שתדע שפסק] דם מן המקור אבל אם בודקת עצמה באותו מקום ומוצאה דם או מרגשת שהדם יוצא מן הרחם טמאה ואין לתלות במכה. אבל אם היא פקחת לידע שדם יוצא מאותה מכה בשעת בדיקה טהורה כדתניא נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה יוצא דם אלמא כשיודעת דוקא שדם יוצא מן המכה נאמנת וטהור דם של בדיקה אבל אם ספק מן האשה אינה תולה (אם) [דם] של [מכה ב]בדיקה. אבל כתם שבבגדה תולה בה. ואפילו כשיודעת ודאי שהמכה מוציאה דם אינה תולה דם בשעת וסתה דא"כ לא תהיה טמאה לעולם.
<h2>דף נט:</h2>
אשה שהשתינה ומצאה דם בתוך מי רגליה טהורה.
<h2>דף סג:</h2>
אשה שרגילה לראות ביום קבוע ויש לה וסת כשיבא אותו יום צריך לפרוש ממנה עונה או יום או לילה. כיצד רגילה לראות אפילו בסופו אסור לבא עליה מתחלת היום ואם לא ראתה בסופו מותרת אפילו מתחלת הלילה שאחרי כן וכ"ש בלילה שלפניו. וכן אם רגילה בתחלת היום אסור כל היום ולא יותר. וכן הדין אם רגילה לראות בלילות. ואפילו רוצה לילך בדרך צריך לפרוש ממנה סמוך לוסתה.
<h2>דף סה:</h2>
נושא הבתולה בין קטנה בין נערה בין גדולה בועל בעילת מצוה ופורש אם רואה דם בשעת תשמיש אף על פי שהוא דם בתולים. וצריך להמתין כמו כן שלשה ימים לאחר תשמיש ואחר כך תתחיל לספור שבעה נקיים או תרחץ בחמין ותקנח עצמה ותספור למחרת.
אשה שרואה דם מחמת תשמיש אם נמצא על שלו או בדקה עצמה בשיעור וסת או אחר זמן כשיעור זמן חיוב אשם תלוי תשמש עוד שניה ושלישית ואם רואה כענין זה אסורה (אליו) [לשמש]. אך תבדוק בשפופרת של (ביצה) [אבר] ובמכחול ובראשו מוך אם אין דם בראשו טהורה דלא מן המקור בא אלא מן הצדדין ומותרת לבעלה. ואם נמצא דם בראש המוך בידוע שמן המקור בא וטמאה ואסורה [בין] לבעלה בין לינשא לאחר כיון שהוחזקה שלשה פעמים וגם נתברר שהיא טמאה. אבל קודם בדיקת שפופרת מותרת לשני אף על פי שהוחזקה לראשון כיון שלא נבדקה ולא נודע בודאי שמן המקור בא. אבל אם לא ראתה סמוך לתשמיש בתוך זמן חיוב אשם תלוי מותרת לשמש אפילו פעמים (וגם) [רבות] אחר ספירה שבעה נקיים. ואם יש רופא תנסה (הרופא) [הרפואה] קודם שתהיה מוחזקת שלשה פעמים.
<h2>דף סו.</h2>
ואם מרגשת שיש לה מכה באותו מקום ואינה יודע' אם מוציאה [דם] אם יש כתם על בגדה תולה לה וטהורה ואם [ספרה] ג' ימים רצופין (ומוציאה) [ומצאה כתם כשר. אבל ימים ראשונים של ספירה נראה דבעינן נקיים בלא ספק שתדע שפסק] דם מן המקור אבל אם בודקת עצמה באותו מקום ומוצאה דם או מרגשת שהדם יוצא מן הרחם טמאה ואין לתלות במכה. אבל אם היא פקחת לידע שדם יוצא מאותה מכה בשעת בדיקה טהורה כדתניא נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה יוצא דם אלמא כשיודעת דוקא שדם יוצא מן המכה נאמנת וטהור דם של בדיקה אבל אם ספק מן האשה אינה תולה (אם) [דם] של [מכה ב]בדיקה. אבל כתם שבבגדה תולה בה. ואפילו כשיודעת ודאי שהמכה מוציאה דם אינה תולה דם בשעת וסתה דא"כ לא תהיה טמאה לעולם.
בזמן הזה ראו אפילו טפה אחת או כתם אחד בחלוק או בסדין סופרת שבעה נקיים מלבד יום שפסקה בו. ולערב יום שפסקה (תפרוש) [תפסוק] עצמה להפריש בטהרה ולמחר תתחיל לספור בטהרה שבעה נקיים רצופים. שלכתחלה בודקת עצמה ערב ובוקר כל שבעת ימי הספירה ואם שכחה ולא בדקה רק שביעי ויום ראשון מותר. ואם לא בדקה עד יום שמיני מחלוקת רב ורב חנינא תחילתו אף על פי שאין סופו לכך צריך [לכל הפחות] שלא יהא יותר מה' ימים בין בדיקה ראשונה לבדיקה שניה ואחרונה.
אשה יולדת בין ולד קימא בין נפל אי אפשר לפתיחת קבר בלא דם וחשובה כאילו ילדה בזוב וצריכה לישב שבעה נקיים ומותרת לבעלה אחרי כן אפילו רואה דם דדם טוהר הוא עד מלאת ארבעים לזכר ושמונים לנקבה.
וצריך לפרוש ליל מ"א לזכר וליל פ"א לנקבה ואפילו אינה רואה אותה לילה אסורה לשמש כדאית' בערבי פסחים.
כתב רב אלפס ז"ל שאין לנו עכשו דם טוהר דכיון דאיכא יולדת בזוב צריכה ז' נקיים בימי טוהר עבדינן נמי הרחקה יתרה כרבי זירא וכל דם דחזיא בימי טוהר תשב עליה ז' נקיים.
אשה הרוצה לינשא בין בתולה בין אלמנה בין גדולה בין קטנה צריכה לבדוק עצמה ולספור שבעה נקיים קודם שיבא אליה החתן. ואם עשתה נשואין קודם אז צריכה שתישן היא בין הנשים והחתן בין האנשים. אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים דחיישינן שמא מחמת תאות חמוד ראתה טפת דם כחרדל ואבדה. וצריכה לישב שבעה נקיים חוץ מיום התביעה ואינה צריכה הפסק טהרה ולא בדיקה כלל בימי הספירה לא בתחלתן ולא בסופן אלא כל שהמתינ' שבעה ימים אחר תביעה הרי זו טובלת וטהורה אבל יש אומרים שצריכה לבדוק תוך שבעה מדקאמר נקיים.
<h2>דף סו:</h2>
חפיפה צריכה לעשות בכל גופה ובראש ושלא יהיו שערותיה קשורות זו בזו וצריך לסרוק הראש ולרחוץ במים חמין כדי לחוף גופה ולהסיר כל גלד ומכה מעליה. ולחתוך צפרניה ולהסיר הטיט שתחת הצפורן. ואם בחולו של מועד תגלחם שפחתה גויה.
האי חפיפה לאו מדאוריית' היא אלא מתקנת עזרא. ומשמע התם דמדאוריית' אפי' במקו' שער סגי בעיוני דמקטיר מזייה לא שייך אלא לגבי שער דהכי אמרינן דאורייתא לעיוני דילמא מקטיר ואתא איהו ותקין חפיפה אלמא מהא בעיוני בעלמ' סגי אפילו במקום שער. כך פירש רבי' תם ז"ל. אבל מכל מקום מנהג טוב והגון הוא לחוף כל גופה במים חמין.
<h2>דף סז.</h2>
דין טבילה. האשה צריכה להרחיב שתי ירכותיה מעל גופה [ושלא יגעו זה לזה ולפשוט זרועותיה מעל גופה] ואצבעותיה להרחיק זה מזה ולהגביה דדיה מעליה בשעת טבילה ושלא תדחוק שפתותיה זו בזו כי אם מרופות ולא תעמיץ עיניה ביותר ולא ישאר בין שיניה שום מאכל לא עצם ולא שום דבר.
האשה כשתטבול צריכה לפשוט זרועותיה ולהרחיב ירכותיה ולהגביה דדיה כדאמרינן כאורגת ומניקת ושלא תפתח ושלא תעצום עיניה ביותר ולפתוח פיה ולחטט בשניה דבעינן מקום הראוי לבא בו מים.
<h2>דף סז:</h2>
וצריך אף בזמן הזה לטבול בלילה של אחר שביעי אבל ביום לא תטבול אפילו בשמיני ותשיעי משום סרך בתה שלא תטעה לעשות כן ביום השביעי והוא אסור משום דרבי שמעון שלא תבא לידי ספק נדה שלא יבא עליה בו ביום. ואם תראה תסתור למפרע מה שספרה. ובמקום שיראים בלילות משום שומרי העיר מותר לטבול יום שמיני. ואפילו במקום גנבי ושומרי העיר אסור לרחוץ בחמין ולחוף (בשבת) [ערב שבת] שהוא שביעי לטבול למחר בשבת שהוא יום שמיני דתרי קולי בהדי הדדי לא עבדינן.
אשה שחל טבילתה בט' באב אסורה לטבול עד לילה שלאחר כן.
לרב האיי גאון ז"ל. ודשאלתון הא דאמר רב נדה בזמנה לא תטבול אלא בלילה שלא בזמנה טובלת בין ביום בין בלילה היכי עבדין השתא. הכי חזינן דכל היכא דאיכא סכנה בליליא שרי למטבל ביממא דלא שרא בר נש למטבל ביממא משום אריותא ורב אחא בר יעקב אמר משום גנבי ורבא במחוזא אמר משום אבולאי דלא לתפסיה לדבר עברה. אתרא דאית ביה סכנה בליליא לא תטבול אלא ביממא משום סרך בתה דהא רב הדר ביה.
כתוב בתוספות ונשים שלנו דכלהו זבות ושלא בזמנן נינהו אומר ר"ת ז"ל דיכולה לצאת ביום ובלבד שאחר שתשוב לביתה יהיה לילה. אבל ר"י אומר שצרי' שתצא מביתה לילה כשתלך לטבול שאם תראנה בתה יוצאת ביום תחשב שתטבול ביום שבעה ואיכא סרך בתה כי לא תתן לבה אלא לשעת הטבילה ומיהו אם סמוך לחשכה טובלת דייה בכך דמרגשת הבת ויודעת ואין לחוש שמא תטבול הבת בעוד היום גדול מה שלא ראתה את אמה. ויש מקילין לטבול אפילו ביום שביעי דרבי שמעון לא אמר אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק אלא לשמא אבל לטבול לא. ואינו נכון דהא רב יהודה דאתקין ביממא דתמניא משום צנה ומשום אבולאי. ואם עברה וטבלה ביום השביעי כתב הראב"ד ז"ל בשם רב אחא משבחא דלא עלתה לה טבילה. והר"ז הלוי ז"ל התיר ואמר כי רב אחא ז"ל לדאורייתא קאמר. מ"מ לטבול ביום השביעי לכתחלה ואפילו בשמיני אינו נראה אבל בדיעבד אפילו בשביעי עלתה לה טבילה דהא שרינן אפילו לכתחלה משום צנה.
<h2>דף סח.</h2>
לרחוץ בחמין ולחוף ביום השביעי ולשהות שם עד הערב השמש ובלילה תטבול. ואם חל טבילתה ליל מוצאי שבת [או ליל ב' בשבת] וחלו שני ימים טובים אחר השבת שעתה אינה יכולה לרחוץ ולחוף סמוך לטבילתה (תשמור) [תרחוץ] בטוב ערב שבת ותשמור עצמה בכל כחה מטנוף ולכלוך. גם תנקה שניה ליל טבילתה. ואם מוצאי שבת או ליל (סמוך) [שני בשבת] חול הוא אם חפצה תרחוץ בחמין באותה לילה סמוך לטבילה. אך טוב ונכון לרחוץ ע"ש בנחת שלא במהירות ובליל טבילתה תחוף עצמה במעט מים חמין ולסרוק ראשה ולנקר שניה.
<h2>דף סט.</h2>
בזמן הזה ראו אפילו טפה אחת או כתם אחד בחלוק או בסדין סופרת שבעה נקיים מלבד יום שפסקה בו. ולערב יום שפסקה (תפרוש) [תפסוק] עצמה להפריש בטהרה ולמחר תתחיל לספור בטהרה שבעה נקיים רצופים. שלכתחלה בודקת עצמה ערב ובוקר כל שבעת ימי הספירה ואם שכחה ולא בדקה רק שביעי ויום ראשון מותר. ואם לא בדקה עד יום שמיני מחלוקת רב ורב חנינא תחילתו אף על פי שאין סופו לכך צריך [לכל הפחות] שלא יהא יותר מה' ימים בין בדיקה ראשונה לבדיקה שניה ואחרונה.
<h2>דף עא:</h2>
ומותר לקבל מים מן האשה ומן הגוי ואע"פ שהאשה נדה.
לרב נטרונאי ז"ל. כך ראינו שנדה מתפללת ומברכת בנדתה כמנהגה ואינה חוששת לדבר, נהי דאסורה לביתה כלום נפטרת מן המצות דאמר רבא נדה קוצה לה חלה כיון דחייבת להפריש אי אפש' להפריש בלא ברכה מה לי ברכת המצות ומה לי לתפלה.
<h2>דף עב:</h2>
אלו הן שקוברות את בעליהן כל מי שאינה מזהרת בנדתה וכמה תשמור על ידי נדותה רבי עקיב' אומ' שבעה. אם כבסה בגדיה בשביעי וראתה כטפה של חרדל בשמיני חוזרת ומתכבסת בתשיעי. אם לאחר כבוסה ראתה בעשירי חוזרת ומתכבסת יום אחד עשר. אם ראתה בי"א כטפה של חרדל משמרת יום שנים עשר. רבן יוחנן בן זכאי אומר אלו ראתה שלשה ימים רצופים צריכה לשמור שבעה ימים נקיים.
